יומן מסע
1 תחנה ראשונה - הבית
הבית הוא המקום בו אנו נמצאים טרם היציאה למסע. בנקודה זו הכל לכאורה בסדר, ומתקיים סטטוס קוו שליו יחסית בחיינו. הכל יציב, בטוח, מוכר, רגוע, צפוי. ועם זאת משהו מבעבע בתוכנו, מפר את השקט מפעם לפעם.
------------------
2 תחנה שניה - הקריאה
המעגל מסביב לאש התרחב, והאש איכשהו התקרבה עוד לכל אחד מאיתנו.
משהו בקירבה הזו קצת הלחיץ אותי, כינס אותי פנימה ובעוד האחרים מדברים על הקריאות בחייהם,
אני מיקדתי את מבטי בלהבות.
הגיצים מהעצים הבוערים מעין קראו לי להתכנס פנימה וכמו חזרתי בזמן אל ילדותי בילדותי, כשיצאתי לשחק עם החברים, תמיד כשהתחיל להחשיך,
הייתי שומע את קולה של אמא קורא לי לשוב- לשוב הבייתה!
כמוה, גם אימהות אחרות קראו את הקריאה, ואני, ממאן לסיים את המשחק,
ממאן להניח לערב לאמר את דברו,
איפשרתי לקולה של אמא להתערבב עם הקולות האחרים.
בלי קשר לגילי הצעיר,
הקול הפנימי האחראי תמיד דיבר בסמכות הכל כך אופיינית לו,
והפציר בי להקשיב לקול הקריאה של אימי.
הקולות הפנימיים האחרים, צעירים ורכים הרבה יותר,
רקעו ברגליהם בפינוק והמשיכו לשחק.
עם השנים, את קולה הקורא של אמא, החליף באופן קבוע אותו קול פנימי בוגר,
ולאורך נקודות ציון במסעי, יכולתי לשמוע אותו- בנימה הסמכותית, בנימה הבטוחה והבוטחת,
בנימה האחראית- יכולתי לשמוע אותו קורא לי לנוע...
קולה של אמא כיוון תמיד אל הבית-
הבית החם המוכר, המחבק והדואג -
הבית שהדרך אליו חקוקה בזיכרון.
והקול הפנימי? הקול הפנימי - תמיד קרא לנוע קדימה...
והבית שאלתי אני? איפה הבית? כיצד אדע לאן ללכת?
בסוף... בסוף תגיע הבייתה, הוא ענה, בסוף...
אבל קודם תנוע, תנוע קדימה!
בכל קריאה כזו בכל קריאה כזו לנוע - פחדתי!!
לא כי לא סמכתי- כי לא באמת ידעתי...
כי אני, שהורגלתי בילדותי, שהדרך הבייתה קצרה וידועה,
אני, שהורגלתי, שאמא בבית תמיד מחכה,
אני, כן אני, נדרש להקשיב לקריאה-
ולצאת למסע, מסע לא ידוע, לא מוכר,
שהדרך בו אולי תהיה קרה וחשוכה, ואמא בטח לא שם מחכה,
מסע אל הבית הפנימי שבתוכי,
מסע אל הבית - שם אפגוש את עצמי!
3 תחנה שלישית - שומרי הסף
מפגש שלישי מסביב למדורה עוד כמה שעות מתחיל
ואני בדרכי לחתום על חוזה עבודה לתפקיד חדש בחברה חדשה
אתה רואה, אני שומע קול מוכיח מהמושב שלידי
מה אני רואה? אני מוצא עצמי עונה
ותוך כדי תוהה מה עובר עליי למען השם...
הכל מסתדר לך סוף סוף-
תפקיד חדש שמאוד רצית, עבודה חדשה, תנאים-
אתה ממש לא צריך להמשיך את המסע הזה.
תראה מה הוא עושה לך בפנים,
אתה הפוך כבר שבועיים...
על מה אתה מדבר?
זה אחד התהליכים העמוקים והאמיצים שלקחתי על עצמי.
יצאתי לגמרי מאזור הנוחות שלי-
גם מנחה גבר, גם קבוצת גברים,
גם סביבה גיאוגרפית הכי לא סטרילית-
אוהל באמצע שום מקום וריח עשן של מדורה...
זה הכי לא מתאים לך כל אילו,
ובטח לא אפקטיבי עבורך ממשיך הקול להתעקש-
אתה צריך להמשיך במסורת הקבועה-
מנחה אישה, קליניקה נעימה, מחבקת ומערסלת...
מעגל גברים- נו באמת רוני, זה הכי לא אתה.
עזוב, אל תלך היום. תחתום על החוזה,
סע הביתה ותחסוך משנינו את ריח המדורה הלילה.
הקושי הזה בפנים רק מוכיח שהתהליך עובד ומשפיע
אני עונה בטון כעוס בעיקר על עצמי שאני ממשיך ב"דו שיח" ההזוי הזה.
וחוץ מזה, מה אתה מתערב אני ממשיך- תתעסק בעניינך!
החניתי את הרכב ועליתי לחתום על החוזה המיוחל.
כשירדתי חזרה לרכב, עברה בי מן מחשבה שכזו,
מה גרם לקול הזה להתעורר ככה היום?
מדוע דווקא היום הוא נעמד על שתי רגליו האחוריות?
פתחתי את "תא הכפפות" ברכב ומשכתי מתוכו את מפת "מסע הגיבור"
נושא המפגש המתוכנן להיום-
שומר הסף
הכל מובן עכשיו, חייכתי..
הנעתי את הרכב ונסעתי לנשום את ריח האש...
------------------
4 תחנה רביעית - חציית הסף
המפגש הזה הפחיד אותי מאוד!
משהו בצמד המילים הללו הזכיר לי נשכחות ופתח מגירת סתרים חבויה.
כשהייתי ילד ממש קטן,
דודי, שהיה איש ממש ממש גבוה,
היה מניח את כף ידו הענקית על הבטן שלי ומניף אותי לגובה של מעל שני מטרים. למרות גילי הצעיר מאוד אני זוכר את כל גופי רועד מפחד.
לימים גיליתי שאני סובל מפחד גבהים אקוטי מאוד.
אבא, תעלה איתי לגלגל הענק התחננה אליי הבת הקטנה שלי.
הלב שלי הגביר את קצבו למקסימום תעלי עם אחיך עניתי,
מנסה להתחמק
רק איתך אני רוצה לעלות, היא הקשתה
זיהיתי את ההזדמנות לחצות את סף הפחד- ועליתי!
לאחר דקות שנמשכו כנצח ובהם התמודדתי עם המקומות האפלים בתוכי,
ירדנו והבנתי שמרגע זה ואילך אני לא אשוב להיות מי שהייתי.
יש משהו מחייב בצמד המילים - "חציית הסף",
משהו שמחייב לקחת אחריות,
משהו שמתחייב לשינוי,
ואני, שאומנם חציתי כבר מספר ספים,
התכווצתי בתוך תוכי,
מסרב בתוקף לצאת מאזור הנוחות, כביכול, של חיי...
גיצים מהמדורה החלו לעוף לכל עבר
ושיקפו לי את המלחמה שהתנהלה בתוכי.
אלוהים, תעשה שאעלם כאן ועכשיו
ואם זה גדול עליך
לפחות שידלגו עליי בסיבוב התחננתי בתוך עצמי,
ובתזמון אירוני בדיוק באותו הרגע כל העיניים של חבריי למעגל ננעצו עליי ממתינים למוצא פי.
להבות האש רקדו מול עיניי
יד ביד עם כל סיפורי חיי
התבוננתי עליהם ועל ההזדמנות לחצות את הסף
ולצאת מהסיפור,
התבוננתי על המנחה ועל המעגל
התבוננתי על עצמי בתוך מסע הגיבור,
וברגע אחד של בחירה- חציתי!
------------------
5 היער
הכניסה אל היער היא כניסה מכוונת לדיסאוריינטציה. אנו מתמסרים לשוטטות ולוויתור על הידיעה לאן אנו הולכים, מה אנו מחפשים, מתי נמצא תשובה ולאן נגיע. ה"הליכה לאיבוד" הינה מחוייבת המציאות בחלק זה של המסע, חלק בו ההגיון מפנה מקום לחושים ולאינטואיציה.
------------------
6 בעלי ברית
השיטוט ביער והמעבר מחוסר ידיעה לידיעה מפגיש אותנו עם בעלי ברית ומסנכרן בינינו לבין העולם שסביבנו. בתחנה זו במסע העולם והאנשים סביבנו מהדהדים למה שאנחנו מחפשים, מסתכנרנים לרצוננו ולכיוון בו אנו הולכים.
------------------
7 הרפתקאות ומבחנים
בתחנה זו נכנסת בנו רוח ההרפתקנות ועוזרת לנו לעבור הן את ההרפתקאות אותן בחרנו ביודעין והן את המבחנים הנקרים בדרכנו.
------------------
8 הדרקון
החיה, היא הדרקון, היא הפחד. בתחנה זה אנו מתעמתים עם הפחדים הנמצאים מתחת לפני השטח, אל מול האמונות העמוקות הטבועות בנו ואשר עוצרות מבעדנו מלהיות במיטבנו. עלינו לנצח את הדרקון כדי לגלות את האוצר הטמון מתחתיו.
------------------
9 האוצר
האוצר נמצא מתחת לדרקון, בצד האחר של הפחד. גילוי האוצר הוא תוצאה ישירה של התמודדות עם הפחד העמוק ביותר שלנו. זהו המפתח לגילוי הייחודיות של הגיבור בתוכנו והייעוד שלנו בחיים.
------------------
10 השיבה הביתה
בשלב זה אנו חוזרים הביתה עם האוצר, עם סוד הכח הייחודי לנו. בנקודה זו גילינו מה אנחנו רוצים, אמרנו "כן" לחיים, והתגברנו על הפחד ועל אשליית הבטחון. הגיבור שבנו והתובנות מהמסע אותו עברנו מאפשרים לנו להשפיע באופן חיובי על סביבתנו ולהגשים את הייעוד שלנו.
------------------